<h1>ארחות חיים הלכ' ערב יום הכפורים סימנים ו'—ז'</h1>
<h2>דף פז:</h2>
ואח"כ באים לבית הכנס' להתפלל תפלת המנחה על סדר שאר הימים שבין ר"ה לי"הכ ואחר ברכת השלום יתודו וזהו סדר הוידוי אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך תפלתנו וכו' ואומר שאין אנו עזי פנים וקשי עורף שנאמר לפניך ה' אלהינו וכו' אבל חטאנו אנחנו ואבותינו אשמנו בגדנו וכו' מה נאמר לפניך על חטא על חטאים וכו' עד על כל דברי התורה הזאת. אלהי עד. והוידוי הזה אינו חובה רק תקנוהו שמא תטרף דעתו או יחנק בסעודה שיאכל לפני ערבית ולא יוכל להתודות לפיכך תקנוהו קודם אכיל'. וחוזר ש"צ התפלה בקול רם ואומר הוידוי אחר התפלה ובתשובה לרבינו האיי גאון ז"ל לא שמענו בבבל שמזכיר ש"צ וידוי בתפל' זו ולדבריכם שאתם אומרים שצריכים לכך מפני שאין הציבור בקי צריכין אתם להודיעם כי כל א' וא' חייב להתודות לאחר תפלתו קודם שיאכל סעודה המפסיק ואין המנהג שיתודה ש"צ אבל אם רצה להרויח בברכת המרבה לסלוח כגון וידוי אין מונעין לו ובתשובה אחרת יפה השיבו הראשונים על שאלתכם בוידוי ערב יום הכפורים לאמרו בברכת סליחה ע"כ. ובמחזור דויטרי כתוב שאין ש"צ כשחוזר ומתפלל בקול רם מתודה שאין וידוי אלא כדי שלא תטרף דעתו בסעודה וכבר התודו כל א' וא' בלחש וש"ץ מתודה באמצע התפלה ואי אפשר בתפלה זו ע"כ.
